אחרי מסיבותפורים במקלטים, ואפילו חתונות כבר הבנו שמלחמות לא יעצרו את הישראלים מלעשות שמח. ואחרידחייה קלה, גם ב"רשת" החליטו להתקדם עם פרק הפתיחה לעונה החדשה של "האח הגדול", שישודר הערב (שלישי), מנווה אילן. במידה ויישמעו אזעקות, המשדר יעבור לחדר החדשות של רשת, ומשתתפי הריאליטי - יתנהגו בהתאם. במהלך העונה הקודמת פרץ במפתיע מבצע "עם כלביא", וגם זה לא עצר את התכנית, כאשר הדיירים נכנסולמרחב מוגן בבית האח. אבל ממ"ד הוא לא הדבר היחידי שמאפיין את הגרסה הישראלית של הריאליטי הבינלאומי, אלא גם ליהוק שכולל בני משפחה של שורדי שבי, ואנשים ששנתיים של מחלמה נגעו בהם בדרך כזו האחרת. את זה - בוודאי שאין באירופה.
לקראת העונה החדשה, ועוד לפני שהתחיל מבצע "שאגת הארי", המלהקת הראשית של "האח הגדול", שירן מתתיהו אנג'ל סיפרה לנו קצת על מאחורי הקלעים של תכנית הריאליטי שתעסיק פה רבים בזמן הקרוב. "אנחנו מגיעים לכל ליהוק, בפרט ב'אח הגדול', עם דף ריק, להבין איך אנחנו מחדשים, מרעננים את העונה הבאה", מספרת מי שהייתה גם אחראית לעונה הקודמת של "האח" ולתכניות ריאליטי אחרות, "זה מאוד חשוב שתהיה ורסטיליות בין כל העונות, וחשוב שנגיע לזה פרש ונקיים. כי רק ככה אנחנו מצליחים לגלות עוד דמויות ואנשים. אז אין לנו שום 'טייפ-קאסט'. וחשוב גם לציין שבסוף מה שקובע זה הדינמיקה בבית, אי אפשר לצפות מראש, זה משהו שקורה לבד".
אז אתם לא מחפשים את ה"דוגמנית", ה"פרובוקטור"?
"אני חושבת שלא, כי בסוף מה שקובע זה לא הכותרת עצמה. זה גם לא מחזיק בבית 'האח הגדול'. הפורמט הזה הוא פורמט שאתה מקבל את האדם מא' ות'. נראה לי שזו תוכנית הריאליטי היחידה במדינה שלנו שאתה מקבל את האדם כפי שהוא, בלי מסביב, בלי פילטרים".
לפי מה את עושה את הסינון, מה יכריע, נגיד, לטובת מתמודד כזה לעומת אחר?
"יש רגע באודישן שהוא קסום. האודישנים עצמם זה לא ראיון עבודה. זו שיחה של עשר דקות שבה אנחנו מכירים ויש רגע שבו מפסיקים לראיין, אתה ממש מתחיל לצפות בטלוויזיה. וברגע שאתה מקבל את זה באודישן, אתה הולך עם זה קדימה, כי האודישן הוא שלב ראשוני, ואחריו יש עוד כמה שלבים, אבל אתה הולך עם האיש, אתה חי אותו, הוא השאיר בך משהו, הוא עורר בך איזשהו רגש. אז אם הרגש הזה גרם לך, לא משנה איזה רגש, על כל מגוון מרקש את הרגשות, אז אתה איתו, זמן מה. גם תהליך של ליהוק לוקח המון זמן. עד שהוא מבשיל, עד שאנחנו רואים את התמונה. גם אנשים שהגיעו בהתחלה, או בסוף, או באמצע, מספיק שהם גרמו לקסם הזה באודישן, אתה נשאר עם זה. וכולם מרגישים את זה".
אם נסתכל על דיירים מהעבר, נניח ארז איסקוב, איך ידעת שיש לך "יהלום" ביד?"זה בעיקר התגובות שלו והפינג פונג בינינו. משהו בתוך האודישן מייצר עניין. הרבה פעמים אנשים מגיעים עם איזה שבלונה כזאת או מגיעים מוכנים, ואנחנו מרגישים את המאמץ הזה, וזה אף פעם לא בא לטובתם, לא צריך להגיע מוכנים. אבל ברגע שאתה נכנס לאודישן, ויש לך פינג פונג עם המראיין, ואתה מספר את עצמך, מהדבר הכי קטן שעשית באותו בוקר לחיים שלך בכלל, וזה נוגע בי, ושם זה קורה. אתה מרגיש את זה אינטואיטיבית, ואתה מבין שהאיש הזה יכול להיות בתוך הבית הזה".
"הרבה פעמים אנשים מרגישים שאנחנו צריכים להוביל אותם לאיזשהו משהו. לא. יש לך הזדמנות אחת, אני לא יודעת אם היא תקרה שוב, לספר את עצמך. אתה לא יכול להגיד משפטים כמו 'נגלה בהמשך', או 'אני אספר את זה אחר כך'. לא. מי אמר שיהיה אחר כך? אז אני צריכה שבעשר הדקות האלה תיתן לי טעימה ממך, שאני אזהה מי אתה, שאני אתרגש ממך, ושיהיה איזה ניצוץ בינינו. אז לא לנסות שאנחנו נוביל, זאת אומרת שהם מלהקים, אלא יותר שאתה פשוט תדבר את עצמך".אפשר לדעת בתהליך של הליהוק מי יגיע לסוף, את מי יעיפו ראשון?"לא משנה כמה ננסה להיות חכמים גדולים. העניין הזה של מי יגיע לסוף או מי כן, זה הכל ספקולציות, כן? בסוף מישהו שהוא דבר מסוים נכנס לתוך הבית הזה, מתחבר לאנשים שהוא לא חושב שהוא יתחבר, ולאלה שחושבים שהוא יתחבר, הוא לא מתחבר, או מישהו שהוא קצת יותר שקט, אז פתאום הופך להיות לב הבית, או מישהו שהוא ממש כוכב, הופך, נטמע בסיטואציות מסוימות. אני גם אומרת את זה למתמודדים, לפני שהם נכנסים. אתה לא יודע איך תהיה בסיטואציות שם. אף אחד לא יודע, רק מי שנמצא שם. אתה יכול לבוא עם איזה רעיון או אידיאל, להיות ככה וככה, ובסוף האינטראקציה מול מישהי, מול מישהו, יכולה להיות שונה לגמרי. וזה ממש מוכח לאורך כל העונות. וקל להגיד, לפני זה אולי הוא, אנחנו פשוט בודקים מי בנוי למסע הזה. כי לא כל אחד בנוי למסע הזה".
"בבוטום-ליין, הקהל הוא העורך האחרון. הוא זה שמחליט איך, כמה ולמה. כולנו צופים בזה בבית ואומרים על כל אחד שנכנס, גם אם אתה לא מתחבר אליו, או גם אם אתה כן, יש בו קצת ממני, הוא קצת מזכיר לי אותי, הוא מתמודד עם סיטואציה כמו שאני לא הייתי מתמודדת, או כן הייתי מתמודדת. זה הקטן בתוכנית הזאת, שבסוף הקהל הוא העורך האחרון של הדבר".איך בעצם זה עובד מבחינת האיסוף של המועמדים? אנשים מגישים את עצמם, או שאתם גם עושים סקאוטינג?"אנחנו מערכת מאוד מאוד גדולה של מלהקים, מגוונים גם, מאד. זה גם פניות יזומות שלנו. גם סקאוטינג, שזה ליהוק שטח, מחפשים אנשים ברחוב, בכל מקום. יכול להיות האיש מהסופר שאת מכירה שנים שהוא יכול להיות מתאים לאח הגדול, או מישהו שהמליצו לך עליו, וזה מה שיפה בתוכנית הזאת, שהכול פתוח. כל אחד יכול להיכנס. יש לנו המון המלצות. אנשים נרשמים באתר, ואנחנו צופים בסרטונים שלהם, והם מגיעים לאודישנים. אנחנו מערכת כל כך גדולה, שאנחנו מגיעים לכל מקום בארץ".
"העונה האחרונה הייתה מוצלחת מאוד, וכך גם הציפיות, אני מניחה, של כולם, גם של הצופה. אז חיפשנו בעיקר לרענן. לגוון, דברים שעוד לא ראינו, שעוד לא היו, וגם אנשים שהם מביאים את עצמם. קשה היום, כי אנחנו בעולם של מדיה, ורשתות, וכל אחד יכול לעלות סרטון, או כל אחד יכול, אפשר לדעת מי הוא, איך הוא, והרבה פעמים הדבר הזה הוא לא אותנטי, ודווקא ב'אח הגדול', וייאמר לזכות הצופים, שאתה מזהה את זה, אתה מזהה מישהו שהוא לא עד הסוף אמיתי, או שהוא לא מספר את עצמו, או שהוא לא חשוף מספיק. אז חיפשנו בעיקר להביא את האנשים האלה, האמיתיים, המגוונים, שהם קצת מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, כל אחד מהם יכול לייצג משהו כזה או אחר".
Source: היום Rss Feed
