ההצהרה של פזשכיאן אינה אפיזודה שולית. היא מעלה שאלה יסודית: מי שולט באיראן כרגע? המחשבה שהמערכת האיראנית עמידה דיה כדי לעמוד בהלם חיסולו של המנהיג העליון, בין היתר מפני שהתכוננה לכך זמן רב, נמצאת כעת בסימן שאלה גדול, בעיקר לנוכח הפגיעה המתמשכת של ישראל במוקדי הפו"ש.
פזשכיאן, שניתן לטעון שהוא הנשיא החלש ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית ובעל השפעה מוגבלת במרכזי הכוח של המשטר, מצטרף כעת לשר החוץ עראקצ'י בטענה שהם מתקשים להגיע לכוחות בשטח שכבר קיבלו הוראות מראש.
פזשכיאן פנה לשכנותיה של איראן בנאום בטלוויזיה הממלכתית, התנצל - באופן רפה למדי - על ההתקפות וקרא לשיתוף פעולה אזורי. ״מעתה, לא נתקוף מדינות שכנות אלא אם יתקפו אותנו קודם״, אמר כשהוא מתכוון לתקיפה משטחן. פזשכיאן הוא אחד משלושת חברי מועצת ההנהגה הזמנית שהוקמה בעקבות חיסול חמינאי, לצד ראש מערכת המשפט ואיש דת ממועצת המומחים.
קאליבף, לצד דמויות אחרות מהמחנה הניצי והמקורב למשמרות המהפכה, תקפו באופן שאינו משתמע לשתי פנים את ההצהרה, וחשפו את דעתם על סמכותו של מי שהוא לכאורה אחד משלושת האנשים שאמורים לנהל את המדינה בתקופת הביניים עד בחירת יורש לחמינאי. ״המדיניות ההגנתית של הרפובליקה האסלאמית קבועה ולא תשתנה, על פי הנחיותיו של האימאם השאהיד שלנו״, כתב יו״ר הפרלמנט, ״כל עוד קיימים בסיסים אמריקניים באזור, המדינות לא יראו שקט. מקור כל מתקפה הוא יעד תגובתנו".
ההתקפות המתמשכות מצביעות על שתי אפשרויות: או שקיים ניתוק גובר בין ההנהגה הפוליטית למנגנון הביטחוני, או שגורמים בתוך המערכת הביטחונית פועלים באופן עצמאי מההנהגה הפוליטית. איננו יכולים לראות מה קורה מאחורי הקלעים, אך כאשר ההנהגה הפוליטית אומרת דבר אחד בעוד ההפך מתרחש בשטח, הדבר מצביע על אתגר גובר במערכת קבלת ההחלטות.
פזשכיאן היה נשיא חלש עוד לפני המלחמה. מותו של המנהיג אמנם העלה את סמכותו על הנייר, אך בפועל נראה שהמערכת הביטחונית מתייחסת במעט לדבריו ולהנחיותיו. הוא יכול לומר מה שירצה. המציאות היא שההחלטות שחשובות מתקבלות על ידי המוסדות הביטחוניים, בראשם המשמרות המהפכה.
כל יום שאיראן מאחרת במינוי מנהיג עליון חדש, תחושת חוסר הוודאות בתוך המשטר תעמיק. המערכת הייתה אמורה לנוע במהירות יחסית אחרי חמינאי, אך ההיסוס המתמשך מרמז על חילוקי דעות פנימיים עמוקים בשאלת הירושה. אחת האפשרויות היא מינויו של מוג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג המחוסל. מינוי כזה עלול להעלות חשש שהמנהיג הבא יתפקד במידה רבה כבובה, בעוד המשמרות המהפכה יחזיקו בכוח האמיתי.
אם יתממש תרחיש זה, הוא עלול לסבך עוד יותר את מבנה הכוח הפנימי באיראן ולהפוך את המצב לתנודתי אף יותר. בעוד פזשכיאן מבקש להשתתף במנגנון קבלת ההחלטות - או להראות סימנים לכך - משמרות המהפכה פועלות לפי שיקוליהן, והכוח האמיתי שמניע את הכוחות בשטח הוא הוראות שחמינאי מסר לפני מותו.
במובן מסוים, רוחו של המנהיג העליון היא שעדיין שולטת בענייניים, ואף מינוי יורש לא יבטיח בהכרח סטייה מהמסלול שהתווה. כך או כך, רצף האירועים המביך של היום עבור המשטר, כנראה דחף לזירוז ההחלטה לגבי המנהיג העליון, ולו כדאי לספק ודאות למערכת עצמה.
Source: היום Rss Feed
