ארגון "השומר החדש" אמון בשגרה על הגנת השטחים הפתוחים מפני פשיעה חקלאית, אך הוסב במהלך המבצע למענה עירוני דחוף. הצוותים של בצלאל גינוסר, מנהל אגף "מרחבים", מגיעים לשכונות שנפגעו מייד לאחר הנפילה, בזמן שבו הרשויות עדיין מתארגנות על מתן מענה ראשוני.יחד עם העירייה והמשטרה הם שומרים על הבתים שנפגעו הן מבוזזים והן מסקרנים המסכנים את עצמם בכניסה למבנה שעלול להתמוטט בכל רגע.
בנוסף, הם מחזקים את תחושת הערבות ההדדית. "כך אנחנו עוזרים לרשויות ולאזרח בקצה, שתחושת הביטחון שלו גוברת כשהוא יודע שיש אנשים עם אפודים זוהרים המגלים ערבות הדדית", הוא אומר. בצלאל פוגש את האזרחים האלה בלילות, וזוכה מהם לחיוך וחיבוק. הוא מקווה שבקרוב הרשויות יתפסו את מקומו ומקום המתנדבים שלו כדי שיוכלו לחזור לשטחים הפתוחים. "יש לזכור שאנחנו עדיין ברמדאן, חודש שבו הפשיעה החקלאית גוברת, ואנחנו צריכים להראות משילות".
גם לבית שמש, שבה תשעה אזרחים נהרגו מפגיעת טיל, בצלאל הגיע עם אנשיו. "אנחנו נכנסים למקום ההרס עם פנס וחיוך", הוא מספר. המענה שהמתנדבים של השומר החדש נותנים הוא כפול: ביום - סיוע פיזי בפינוי הריסות ואיטום חלונות שנופצו מההדף כדי שמה שנותר לא ייהרס על ידי מזג האוויר, ובלילות - שמירה ברחובות. מסתבר שביזה היא בעיה אמיתית.
"במבצע עם כלביא, כשבתים בבת ים ספגו פגיעה ישירה, תפסנו שישה גנבים בשלושה אירועים שונים מנסים לבזוז את הבתים. הפעם עוד לא הגענו לכזה מצב ואני שמח שכך". בלילות המתנדבים לובשים אפודים זוהרים ומסיירים ברחובות.
"כל חצי שעה אני פוגש זוג שבא לראות. מצד אחד אני מבין את הסקרנות, אבל מצד שני יש גם סכנה אמיתית להסתובב כאן", מספר בצלאל ונזכר גם ברגעים נוגעים ללב כשבאמצע הלילה תושבים שפונו למלונות חוזרים לבתיהם ההרוסים רק כדי לקחת פריט קטן: תמונה אישית, חפץ של סבתא, משהו שייתן להם תחושת יציבות.
בתוך האנגר רחב ידיים, המעוצב בקפידה, מתרחש מדי יום נס קטן של שיקום. המקום, שמופעל על ידי מעצבת הפנים המוכרת אורלי רובינזון (שהוציאה מעל 40 ספרי עיצוב ואף הדליקה משואה ביום העצמאות האחרון), הפך למוקד עלייה לרגל עבור משפחות שביתן נפגע במלחמה או כאלה שפונו בשל המצב הביטחוני באזורן. מאז אוקטובר 23', הצוות של רובינזון עובד ללא הפסקה. אמנם בימים אלה אוסר פיקוד העורף על התקהלות ולכן ההאנגר סגור, אך אורלי מבטיחה שיפתח שוב לאחר הסרת המגבלות, והפעם גם למפונים החדשים שבתיהם נפגעו במבצע הנוכחי.
התהליך מתחיל ברישום דיגיטלי באתר "חזית הבית". משם, נכנסות לפעולה ה"קמב"ציות" - מתנדבות המרכזות את הפעילות הלוגיסטית ומתאמות את הגעת המשפחה להאנגר. המפגש הראשון הוא תמיד פגישת היכרות אישית. המלווה יושבת עם בני המשפחה ומנסה להבין את מצבם החדש: מי עובר לדירה זמנית? לאן עוברים? מה חסר להם? לעיתים הדירות החלופיות מרוהטות חלקית בלבד, וחסרים בהן הפריטים הבסיסיים ביותר שהופכים חלל מגורים לבית.
העיקרון המנחה של רובינזון הוא "אסתטיקה מכבדת". לא מדובר במחסן גרוטאות, אלא במקום מסודר, נקי ומעוצב, שבו המשפחה יכולה ללקט רהיטים, כלי בית וחפצים במצב מצוין.
"אלה אנשים שפתאום מצאו את עצמם חסרי בית", מסבירה רובינזון, "הם רגילים כל חייהם להיות בצד הנותן, ולא בצד המקבל. המעמד הזה אף פעם לא פשוט, הוא יכול להיות מביך וכואב. לכן אנחנו משקיעים כל כך הרבה באנרגיה של המקום, שייראה נהדר, כדי להעניק להם חוויה נעימה, ולא כזאת של נזקקות".
הפילוסופיה שעומדת מאחורי המיזם היא שבית הוא הרבה מעבר לקירות. כאשר הבית נהרס, משהו בבסיס הקיום האישי והקהילתי מתערער. למודי הניסיון מהחודשים האחרונים יודעים לומר ששיקום מטראומה של נפילת טיל מתחיל במקום הבטוח והשקט – בבית.
Source: היום Rss Feed
