מנסור עבאסאמר אמת בראיון לדנה ויס, כשסיפר שקיבל טלפון ב־2021 מקטאר עם ניסיון שכנוע לא ללכת עם בנט אלא עם נתניהו. אבל כל האמת מרתקת עוד יותר: הטלפון היה מקטאר, אבל לא מקטארי. על הקו היהבכיר חמאס. הוא סבר שפני נתניהו להמשך הרגיעה וההבנות השקטות, ואילו דווקא ממשלה חדשה תיגרר למבצע ברצועה.
חלפו חמש שנים, חמאס כבר לא פועל למען ממשלת ימין על מלא (או כמעט מלא). אבל הנסיבות היסודיות לא השתנו. עבאס עדיין רוצה להיכנס לממשלה בכל מחיר, ויריביו במגזר רוציםרשימה משותפת שתעלה את שיעור ההצבעה הערבי. הסטטיסטיקה הרי לא משקרת: איחוד ערבי מניב לא פחות מ־13 מנדטים ותמיד נגמר באופוזיציה; פיצול מניב עד עשרה מנדטים, אך מאפשר לעבאס להשפיע מבפנים. חבריו של עבאס סבורים שהפעם אפשר להגיע ל־16 מנדטים בזכות ה"אקס פקטור": הדחת בן גביר מהממשלה. הם יאמרו למצביעיהם שגם אם תוקם ממשלת אחדות יהודית, עוצמה יהודית תישאר בחוץ.
בנט: נתניהו ביקש שאסכים לשבת עם מנסור עבאס
את עבאס זה לא מספק, כמובן. כשנפרד משותפיו לפני חמש שנים, אמר להם: "אתם רוצים להפיל כל ממשלה ולפזר כל כנסת". זכור לו היטב איך חד"ש, תע"ל ובל"ד סייעו לקדם את קיצה של ממשלת השינוי. לכן בכוונתו להערים כמה שיותר קשיים על הקמתה של רשימה משותפת. עדיפים לו חמישה מנדטים בטוחים ביד מ־15 "על העץ" הבדלני.
ההפתעה היא שגם בנט וגם נתניהו מאוד לא רוצים בהקמת הרשימה המאוחדת. כל אחד וסקריו שלו. בגוש השינוי סומכים על רוב הסקרים בערוצי הטלוויזיה, שבהם, ללא איחוד ערבי, האופוזיציה נמצאת במרחק נגיעה מהשגת 61 מנדטים.
נתניהו סומך על סקרי הליכוד, שבהם גוש הימין עומד על 59 או 60 מנדטים. גוש ערבי גדול הוא כמו קניית פוליסת ביטוח יקרה נגד אסונות: היא מונעת מהיריב להשיג רוב, במחיר של כיווץ הגוש שלך. כידוע, גם נתניהו וגם בנט היו קונים בשקל האחרון שלהם לא פוליסה, אלא כרטיס חישגד.
"דמוקרטיה לא מתה במהלומה אחת, אלא במאה מכות קטנות", אמר נשיא העליון יצחק עמית באחד הדיונים. באותה מידה סיפוח לא חייב לבוא בהצהרה אחת, אלא במאה צעדים קטנים. השבוע צעדה הממשלה צעד לא מאוד קטן: היא פתחה את האפשרות לרכישת קרקעות ביהודה ושומרון על ידי חברות ישראליות ואת האפשרות לרשום אותן, לראשונה מאז 1967.
למעט יאיר גולן, שזרק על כך משהו בראיון רדיו, איש מראשי האופוזיציה לא אמר מילה. לא לפיד, לא איזנקוט, לא גנץ, בטח לא ליברמן ובנט. כשמדברים על הליכה ימינה של החברה בישראל, לא מתכוונים שכולם יצביעו לבן גביר או לנתניהו. מתכוונים בדיוק לזה: צעדים שפעם היו בלב המחלוקת הישראלית הם היום קונצנזוס.
עוד דוגמה? אם אחרי הבחירות יתחולל הנס ונתניהו יקים ממשלה יחד עם ליברמן ובנט, סמוטריץ׳ והחרדים, זו תוגדר כממשלת אחדות לאומית רחבה. לפני עשור, כשליברמן הצטרף לאותה ממשלה, הארץ הזדעזעה מממשלת הימין הקיצונית, ורוני דניאל ז״ל דיבר על האפשרות שילדיו לא יישארו בארץ.
זה הרקע לאזהרתו החריגה של לפיד השבוע: ״אני כבר לא בטוח שננצח״. גוש השינוי ניצב בפני אתגר דמוגרפי: מאז הבחירות האחרונות נוספו 600 אלף מצביעים חדשים, שיא מאז קום המדינה. רובם המכריע חרדים, חרד"לים, תושבי פריפריה וערבים. באותה תקופה הלכו לעולמם או עזבו את הארץ 200 אלף איש, גם זה מספר שיא. מדובר בשניים-שלושה מנדטים נטו.
Source: - Feed
